<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שופטים</h1>
<h2>דף י.</h2>
פירוש עגלה ערופה. ידינו לא שפכה [דברים כ"א]. כתיב בה' כנגד ה' דברים שחייב בעל הבית [לעשות] לאכסנאי. טעם אחר שמעתי מיניה דר' יהודה, לכך כתיב בה' כנגד ה' אצבעות שביד. ידינו לא שפכה. וכי תעלה על דעתך שזקני העיר שפכו דמים אלא לא בידינו לא פטרנוהו בלא מזון ובלא לויה שנ' ועינינו לא ראו. מכאן פסק למלוה כשמתלוה נפרד ממנו שחייב המלוה ללותו במראית העין ויברכהו ויתפלל עליו. ופסק פוטרין מבתי כנסיות ובתי מדרשות לעשות לויה שנא' (בראשית י"ח ט"ז) ואברהם הולך עמם לשלחם וסמיך ליה וה' אמר וגו' שאברהם נפטר משכינה ללוותם, א"ר יהושע המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנ' כי לוית חן הם לראשך. דבר אחר יניח תפילין כי לראשך הם בגי' תפילין. ובגמ' במסכת סוטה [מ"ו ע"ב] הרב לתלמיד עד מקום עיבור של עיר, חבר לחבר עד תחום שבת, תלמיד לרב אינו מובהק עד פרסה, ואם רבו מובהק אין לו שיעור עד ג' פרסאות.
<h2>דף לה:</h2>
והיה אם שלום תענך ופתחה [דברים כ']. בא ללמד וכן פסק עד (שתשום) [שתשוב] כולה ולא מקצתה. והיה כל העם הנמצא בה. פי' לרבות כנענים שבתוכה. ובא ללמד דהא דכתיב לא תחיה היינו דוקא באותן שלא השלימו אבל באותן שהשלימו לא. יהיו לך למס ועבדוך, אם יקבלו עליהם מסים תחיה אותם. ואם לא תשלים עמך וגו' וצרת(י) עליה. פי' כל מיני צרות תעשה לה, כדי להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה במיתת תחלואים ויסורין.
וקראת אליה לשלום [דברים כ']. פסק זו מצות עשה לקרא לשלום ואפי' לז' עממים וכל שכן למלחמת הרשות שנ' וקראת אליה לשלום. כיצד קוראין לה לשלום ג' דברים מבקשים מהם שיקבלו ז' מצות שנצטוו בני נח, ושיהיו להם למס עובד, ושיהיו עבדים וכבושים תחת יד המלך לעשות כל מה שיצוה (לך) להם המלך שנאמר יהיו לך למס ועבדוך.
<h2>דף לח:</h2>
פירוש עגלה ערופה. ידינו לא שפכה [דברים כ"א]. כתיב בה' כנגד ה' דברים שחייב בעל הבית [לעשות] לאכסנאי. טעם אחר שמעתי מיניה דר' יהודה, לכך כתיב בה' כנגד ה' אצבעות שביד. ידינו לא שפכה. וכי תעלה על דעתך שזקני העיר שפכו דמים אלא לא בידינו לא פטרנוהו בלא מזון ובלא לויה שנ' ועינינו לא ראו. מכאן פסק למלוה כשמתלוה נפרד ממנו שחייב המלוה ללותו במראית העין ויברכהו ויתפלל עליו. ופסק פוטרין מבתי כנסיות ובתי מדרשות לעשות לויה שנא' (בראשית י"ח ט"ז) ואברהם הולך עמם לשלחם וסמיך ליה וה' אמר וגו' שאברהם נפטר משכינה ללוותם, א"ר יהושע המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנ' כי לוית חן הם לראשך. דבר אחר יניח תפילין כי לראשך הם בגי' תפילין. ובגמ' במסכת סוטה [מ"ו ע"ב] הרב לתלמיד עד מקום עיבור של עיר, חבר לחבר עד תחום שבת, תלמיד לרב אינו מובהק עד פרסה, ואם רבו מובהק אין לו שיעור עד ג' פרסאות.
<h2>דף מא.</h2>
כי תבא אל הארץ [דברים י"ז]. כי תב"א בגי' בימי שמואל. מקרב אחיך. בגימ' "משבט יהודה" למלכי דוד. לתת עליך איש "נכרי". בגימ' הורדו"ס. לתת עליך. לשים עליך לא כתיב, אלא לתת אפי' לשעה.
אשר יבחר ד' וגו' [דברים י"ז]. על פי הנביאים. מקרב אחיך. ולא מאחרים. בתוספתא [עי' סנהדרין פ"ד ה"ו] דריש שאין מושיבין מלך אלא ממיוחסין שנאמר מקרב אחיך ממובחר שבאחיך, לכך נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה מפני שהחניפו ישראל לאגריפס המלך, במסכת סוטה [מ"א ע"א], אגריפס היה קורא בתורה כיון שהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות אמרו לו אחינו אתה. ופי' רש"י שהייתה אמו ישראלית שהרי הורידוס עבדו נסב בת חשמונאי. וק"ק דבריש מס' ב"ב [ג' ע"ב] אסיק דסלקא לאיגרא ונפלה ומתה, ושמא מ"מ נסב בת ישראל. ולא פירש. ופר"ץ אחינו אתה במצות, וחנופה הייתה דלא דרשו אחיך ממש.
<h2>דף מא:</h2>
שום תשים [דברים י"ז]. שאם מת מנה בנו תחתיו. בגמרא תשים שתהא אימתו עליך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וכמו שנא' משפטו (רש) של מלך בספר שמואל (א' ח'). ובגמרא [סנהדרין כ' ע"ב] מפרש מלך פורץ וגודר.
<h2>דף מב.</h2>
ואמר אליהם שמע ישראל וגו' [דברים כ']. א"ר יוחנן [משום] (ב) ר' שמעון בן יוחי, הכהן אומר להם אפי' אין לכם אלא מצות קריאת שמע של שחרית וערבית אין אתם נמסרים בידם. כי ה' אלהיכם ההולך לפניכם [שם]. זה ארון הקדש שהיה מהלך בתוך מחנה ישראל וכן הוא אומר (דברים כ"ג) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו'.
<h2>דף מג.</h2>
ולא חנכו [דברים כ']. פרט לגזלן, פסק אלו ג' החוזרים מעורכי המלחמה שנ' ודברו השופטים מי האיש וגו' בד"א במלחמת הרשות שנ' כי תצא למלחמה, אבל במלחמת מצוה של ז' עממים הכל יוצאין אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה. ויספו השוטרים. זו מדבר שוטר ומשמיע בקול רם, ועד כאן כהן מדבר ושוטר משמיע לעם.
<h2>דף מד.</h2>
מי האיש הירא ורך הלבב [דברים כ']. בגמרא פליגי ר' עקיבא אומר מעבירות שבידו ר' יוסי הגלילי אומר מי האיש הירא מעבירות שבידו ורך הלבב מקשרי המלחמה. פי' שאינו יכול לראות חרבות שלופות. ובספרי [שם פיסקא קצ"ז] גרסי' ר' יוסי אומר ורך הלבב בן מ' ופי' רבינו הלל דלא גרסי' ליה דמאי שנא פחות מבן מ' שאינו (בן מ') חוזר, וניחא ליה דגריס כמו דמפרש בגמרא. ולפי שלא יתבייש שאם חוזר מעורכי המלחמה על דבר העבירות שבידו היה מדבר האחרים כדי שיאמר חוזר הוא על דבר אשה או בית או כרם. ופסק על השלשה שחזרו צריך להביא עדים פי' שיש לו כרם ולא חללו או בית [או] אשה, אך על הירא ורך הלבב אין צריך להביא עדים.
<h2>דף מד:</h2>
פירוש משוח מלחמה. כי תצא למלחמה [דברים כ']. במלחמת הרשות הכתוב מדבר, פי' כגון מלחמת יואב בן צרויה, שנ' (תהלים ס' ב') וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח וגו', ד"א במלחמת מצוה כז' עממים לא היה לו לכתוב כי תצא. על אויבך. כנגד אויבך אתה עושה מלחמה ולא כנגד ישראל. וראית סוס ורכב. בזמן שעושין רצונו של מקום כל סוסים וכל רוכבים שבאים עליכם אינם חשובים אלא כסוס אחד.
ולא חנכו [דברים כ']. פרט לגזלן, פסק אלו ג' החוזרים מעורכי המלחמה שנ' ודברו השופטים מי האיש וגו' בד"א במלחמת הרשות שנ' כי תצא למלחמה, אבל במלחמת מצוה של ז' עממים הכל יוצאין אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה. ויספו השוטרים. זו מדבר שוטר ומשמיע בקול רם, ועד כאן כהן מדבר ושוטר משמיע לעם.
<h2>דף מו:</h2>
פירוש עגלה ערופה. ידינו לא שפכה [דברים כ"א]. כתיב בה' כנגד ה' דברים שחייב בעל הבית [לעשות] לאכסנאי. טעם אחר שמעתי מיניה דר' יהודה, לכך כתיב בה' כנגד ה' אצבעות שביד. ידינו לא שפכה. וכי תעלה על דעתך שזקני העיר שפכו דמים אלא לא בידינו לא פטרנוהו בלא מזון ובלא לויה שנ' ועינינו לא ראו. מכאן פסק למלוה כשמתלוה נפרד ממנו שחייב המלוה ללותו במראית העין ויברכהו ויתפלל עליו. ופסק פוטרין מבתי כנסיות ובתי מדרשות לעשות לויה שנא' (בראשית י"ח ט"ז) ואברהם הולך עמם לשלחם וסמיך ליה וה' אמר וגו' שאברהם נפטר משכינה ללוותם, א"ר יהושע המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנ' כי לוית חן הם לראשך. דבר אחר יניח תפילין כי לראשך הם בגי' תפילין. ובגמ' במסכת סוטה [מ"ו ע"ב] הרב לתלמיד עד מקום עיבור של עיר, חבר לחבר עד תחום שבת, תלמיד לרב אינו מובהק עד פרסה, ואם רבו מובהק אין לו שיעור עד ג' פרסאות.
